שלבי הבריאה הכנענית בהתאם לטקסט האוגריתי, ציורי סלע של הנגב
אחד האתגרים המרתקים ביותר בחקר ציורי סלע (Rock Art) עתיקים הוא שאלת הכוונה של היוצרים (Intentionality): האם לוחות החריתה של הנגב מייצגים סימנים מקריים, או שמא הם מקודדים מערכת סמלים קבועה המשקפת את תפיסת העולם (Cosmological Concepts) של יוצריהם? ציור הסלע המנותח כאן מציע תשובה משכנעת. הציורים אינם מתארים רק שגרת חיים פשוטה או אוסף מקרי של סימנים מנותקים. הרצף הסמלי נקרא כסיפור חזותי של מיתוס הבריאה הכנעני. מבנה העומק של סיפור זה נשמר בתוך סיפור ראשית היקום (Cosmogony) הפיניקי, כפי שהועבר בחיבור De Principiis של דמסקיוס (קרוס 1973; דיי 2002; וויאט 2005). במרכז מערכת הסימנים (Symbolic Grammar) הזו ניצבת ביצת הקוסמוס (Cosmic Egg). דימוי עשיר זה מגלם את כוח החיים המרוכז והחבוי של העולם עוד לפני רגע הבריאה (קיל ואהלינגר 1998).
הטקסט העתיק: דמסקיוס וסיפור ראשית היקום הפיניקי
כל ניסיון לקרוא רעיונות של מבנה העולם בחריתות (Incisings) הסלע בנגב מחייב ביסוס בטקסטים כתובים, אפילו אם הקשר אליהם עקיף. נקודת ההשוואה הישירה ביותר היא מסורת הבריאה הפיניקית. מסורת זו נשמרה על ידי הפילוסוף הניאו-אפלטוני (Neoplatonic) דמסקיוס מן המאה השישית לספירה, אשר הסתמך על תורות המיוחסות לחכם הפיניקי הקדום מוכוס. למרות שדמסקיוס פעל מאות שנים לאחר התקופה הנדונה, חוקרים ובהם קרוס (1973), דיי (2002) וויאט (2005) טענו בשכנוע רב כי תיאורו משמר את קו המחשבה הדתי והעתיק האמיתי של המזרח הקדום. המסורת מתארת שלבים ברורים ומסודרים של התפתחות העולם: הבחנה ראשונית בין כוחות, הופעת אל האחראי על סדר העולם, הולדת אל-אומן המייצג את התבונה, ולבסוף יצירת ביצת הקוסמוס, אשר ביקועה לשניים יוצר את היקום המוכר לנו.
"ראשון היה האוויר העליון והאוויר התחתון, אלה היו הראשונים ומהם נברא אל-עולם (אולמוס), הוא היה גבול השכל. אמר זאת, ומהמיזוג עצמו נברא כושר, אל החכמה, ואז נבראה הביצה. ... כושר הוא הצעד הראשון הניתן להבנה, והביצה נחשבת לשמים כי אומרים שכאשר נחלקה לשני חצאים נבראו השמים והארץ."
סיפור ראשית היקום שמתאר דמסקיוס מבוסס על התפתחות הדרגתית (Progressive Differentiation) ותיווך של כוחות אלוהיים: הבלבול הראשוני מתפתח לכדי ניגודים משלימים (Binary Opposites), כמו אוויר עליון ותחתון. מתוך ניגודים אלו צומח עיקרון מארגן (אולמוס), אשר מוליד את כושר, האל האומן היוצר (Demiurgic Artisan). מעשה היצירה של כושר מפיק את הביצה, וחלוקתה לשני חצאים היא המעשה המשלים של בניית העולם – הפרדת השמים והארץ. מבנה תהליכי זה, המונע על ידי כוחות דתיים, הוא בדיוק המנגנון שנראה כי לוח ציורי הסלע פועל כדי לתעד ולשמר.
קריאת הראיות החזותיות
כדי לפענח את ציור הסלע, יש להבין תחילה את הכללים והמשמעויות החזותיות (Semiotic Conventions) הפועלים במערכת הסמלים (Iconography) של מדבר הנגב. הסמלים החרוטים (engraved Symbols) עשויים להיראות מופשטים במבט ראשון, אך ניתוח מעמיק חושף שפה חזותית קבועה וברורה, המעוגנת היטב בתרבות המקומית. צורת העיגול היא דוגמה מצוינת לכך. במקום לשאת משמעות אחת קבועה, העיגול מחזיק במספר משמעויות שונות (Polysemy) – הפירוש שלו משתנה בהתאם לגודל שלו, למיקום שלו ולהקשר בציור. עיגולים גדולים מסמנים בדרך כלל גורמי שמים, ובראשם השמש. עיגולים קטנים, לעומת זאת, מייצגים את הביצה: סמל לפוריות, לכוח חיים חבוי ולסף הבריאה (קיל ואהלינגר 1998).
חשיבות דומה יש להופעתו של מוטיב עץ החלב המצרי, המלווה בדימוי של "ידיים מזינות" (איור 2). דימוי זה, ששורשיו נטועים היטב במסורת הסמלים (Iconography) המצרית (פריטשארד 1969), מייצג דאגה אלוהית והשפעה קוסמית (Agency) טובה ומיטיבה. נוכחותו כאן, בלב מה שנראה כרצף סיפורי כנעני, היא דוגמה מובהקת של שאילת סמלים ושימוש בהם בהקשר חדש (Recontextualization) – תהליך נפוץ ומוכר מאוד באמנות הדתית של אזור הלבנט (Levant) העתיק.
פענוח הרצף הסמלי
כאשר קוראים את הציורים מול הטקסט של סיפור הבריאה, ארבעת הסמלים המרכזיים בלוח מתחברים לכדי סיפור בעל רצף ברור, המקביל במדויק לשלבים שתיאר דמסקיוס. הסמל הראשון מתעד את ההפרדה הראשונית של האוויר לעולמות עליונים ותחתונים: קו גלי החוצה את השטח לשני אזורים נפרדים ביקום – מעשה הבריאה הראשון.
הסמל השני מייצג את אולמוס, "אל-עולם", עיקרון הסדר והארגון הצומח מתוך החלוקה הראשונית. באופן מעניין, אל זה מוצג באמצעות העיצוב החזותי של עץ החלב המצרי עם "ידיו המזינות" – סמלים המבטאים שפע אלוהי ושלטון קוסמי מיטיב (קיל ואהלינגר 1998; פריטשארד 1969). השאלת המוטיב המצרי כדי לייצג אל כנעני מראה את שילוב המסורות (Syncretism) החזותי האופייני לאמנות הדתית באזור.
הסמל השלישי מזהה את כושר, אל-האומן בעל התבונה, אשר חכמת העיצוב שלו מעניקה צורה לעולם. כושר, המוכר היטב מתוך הכתבים שנמצאו באוגרית וממסורות קרובות אחרות (וויאט 2005), מייצג את המעבר מרעיון מופשט למעשה יצירה ממשי – הרגע שבו היקום הופך לא רק למסודר אלא למעוצב בפועל. נוכחותו ברצף היא חלק הכרחי וחשוב: ללא כושר, יש סדר אך אין יצירה; וללא יצירה, הביצה – ומכאן העולם כולו – אינה יכולה להיווצר.
הסמל הרביעי הוא ביצת הקוסמוס עצמה, המכל המרכז בתוכו את כל פוטנציאל הבריאה. בתיאור של דמסקיוס ובמסורות עולם רחבות של המזרח הקדום, הביצה אינה רק סמל של פוריות, אלא חלק ממבנה היקום: היא מייצגת את השמים לפני שהפכו לשמים, שלמות סגורה הממתינה להיפתח. עם ביקועה של הביצה בזכות מעשיו של כושר, היא יוצרת את העולם בעל שלושת החלקים – שמים, ארץ ועולם תחתון – ובכך נשלם מעשה הבריאה כולו (דמסקיוס, De Principiis; וויאט 2005). במבט כולל, ארבעת הסמלים הללו אינם רק רומזים למיתוס, אלא מציגים אותו בפועל, והופכים סיפור של בריאה לשפה חזותית דחוסה ומסודרת של ראשית העולם.
סיכום
ציור הסלע המוצג כאן הוא עדות מרשימה למחשבה דתית עמוקה ועתיקה שנחרתה באבן. הרצף הסיפורי שלו – הפרדת האוויר, צמיחת אולמוס, מעשה היצירה של כושר, וחלוקת ביצת הקוסמוס לשמים ולארץ – משחזר במדויק את מסורת הבריאה הכנענית השמורה בתיאור הפיניקי אצל דמסקיוס. אין מדובר ביד המקרה או בסמלים כלליים ומעורפלים, אלא בסיפור בריאה מובנה, הגיוני ושלב אחר שלב, המבוטא בשפה חזותית מדויקת. מה שמייחד את ציור הסלע הזה מציורים דתיים רגילים הוא השלמות של הסיפור – ארבעת השלבים יוצרים מבנה סגור עם פתיחה, אמצע וסיום ברור.
הבנת ציור הסלע מתוך קשר לטקסטים הכתובים ולסמלים ההשוואתיים (קיל ואהלינגר 1998; קרוס 1973; פריטשארד 1969; וויאט 2005; דיי 2002), מאפשרת לקרוא אותו לא כציור רועים פשוט או כאוסף מקרי של קווים, אלא כהצהרה דתית מכוונת. זוהי הוכחה לכך שתושבי הנגב הקדום היו חלק בלתי נפרד מהעולם הרוחני והתרבותי העשיר של אזור הלבנט. הסלע עצמו הופך למקום שבו מתנהל דיון דתי, ולוח האבן – למספר הסיפור של ראשית היקום.
ביבליוגרפיה
Burkert, Walter. The Orientalizing Revolution.
Cross, Frank Moore. Canaanite Myth and Hebrew Epic.
Damascius. De Principiis.
Day, John. Yahweh and the Gods and Goddesses of Canaan.
Keel, O., & Uehlinger, C. Gods, Goddesses, and Images of God in Ancient Israel.
Pritchard, J. B. (ed.) Ancient Near Eastern Texts (ANET).
Wyatt, Nicolas. Myths of Power.
© כל הזכויות שמורות. אין לפרסם, לשדר, לשכתב או להפיץ ללא אישור בכתב מ-negevrockart.co.il
יהודה רוטבלום
