רועה הדובים והשמש: שמירה על מפנה חצי-השנה
השמש הייתה יקרה לאבותינו הקדמונים, ושמירתה ברגעיה הפגיעים ביותר הייתה משימה שנלקחה ברצינות. רגעי החרדה אלו חזרו יום-יום ושנה-לשנה: כל יום הביא עמו את רגע הזריחה, את המסע בעולם העליון, את רגע השקיעה, ואת המסע בעולם התחתון. בכל אחד מרגעים אלו השמש נעזרה — ביעל, בסירות, בדגים. אמנות הסלע של הנגב משמרת דוגמאות רבות לעזרה שקיבלה. שלוש דמויות במכלול עומדות על משמרן ליד השמש ברגעיה המסוכנים ביותר. שתיים מהן, הגיבורים, כבר תועדו. התאומים (Twins) מבטיחים את שובה הבטוח של השמש ממסעה הלילי המתיש עם עלות השחר. הצייד אוכף את הרגע שבו השמש חוצה אל העולם התחתון, עם רדת החשכה. הגיבור השלישי טרם נקרא בשמו. מאמר זה קורא לו בשמו.
רועה הדובים וסדר חצי-השנה
שני הגיבורים פותרים בעיה לילית עדינה. איש מהם אינו פותר בעיה שנתית — מפנה השנה מקיץ לחורף, רגע פגיע בפני עצמו. אשכול נפרד של פאנלים מהנגב — הנאסף כאן לראשונה תחת קריאה אחת — מציג את רועה הדובים (Boötes) ניצב לא במעבר של לילה בודד, אלא במפנה השנה עצמה: הרגע שבו מהלכה של השמש מקיץ לחורף מתהפך, ומסמן את תחילתה של מחצית השנה השנייה. תנוחתו של רועה הדובים לאורך השנה עוקבת אחר תחלופת העונות, וכממונה על אותו שינוי הוא מבטיח שמעברה של השמש למחצית השנייה של השנה יתנהל כסדרו. המעבר אינו מושג מופשט: לאחר היפוך הקיץ, שעות האור מתקצרות בפועל ועוצמת השמש הולכת ונחלשת, יום אחר יום, לקראת החורף. דמותו של רועה הדובים מסמנת את הרגע שבו מתחילה ההתמעטות, וציור הסלע מציין את הרגע הזה. הוא מקיים את העיקרון השלישי שמובע בסמל ארבעת הקווים: השנה המסתובבת — עדיין כסדרה.
הפלגה בבתולה (Virgo): המשימה
בחלק מהפאנלים, דמותו הקלאסית של רועה הדובים חרותה ישירות מהקבוצה עצמה: גופו עוקב אחר צורת העפיפון של תבנית הכוכבים, והפגיון על חגורתו מסמן את Arcturus (ארקטורוס), הכוכב הכתום שהוא שזהויו הוא מיידי. בפאנלים אחרים הוא מופיע כלטאה, שגופה בצורת עפיפון מעוגן באותה הדרך — Zeta Boötis מסמן את קצה הזנב — בתנוחה המתאימה לעונה ברגע מפנה חצי-השנה.
בפאנלים שנאספו כאן, רועה הדובים מוצג כמפליג בסירה שנגזרה מקונסטלציית בתולה (Virgo). זהו סוג שונה מסירות העולם התחתון המתועדות במקום אחר באתר זה — אלה הנושאות את השמש במסעה הלילי ובשובה. כאן מדובר במרחק שונה: לא לילה, אלא חצי שנה. בהפלגה, ברגע הנכון, רועה הדובים מוודא שהשמש — הנישאת, בפאנלים אלה, בידי יעל — משלימה את המעבר למחצית השנייה של השנה.
פאנל נלווה מציג את אותם שלושת היסודות בסידור שונה — שמש, ואז יעל הנושא אותה, ורועה הדובים בצד משקיף על המתרחש. היעל כאן שייך למסורת נפרדת ומבוססת כבר במכלול זה, של היעל כנושא השמש. מה שהפאנל מוסיף הוא, תפקידו של רועה הדובים ברצף: הוא לא נושא את השמש בעצמו, אלא רואה את מעברה עד תום.
הבחירה ביעל כנושא השמש כאן אינה מקרית. מאמר באתר על סמל היעל מקשר אותו לאמונה האסטרלית (Astral) המצרית סביב אוסיריס (Osiris) שסמלו מקודד: מוות, תחייה, פוריות קוסמית והתחדשות. זיקה זו הולמת את הרגע הזה בדיוק. מפנה חצי-השנה אינו מעבר ניטרלי — הוא הנקודה שבה עוצמת השמש מתחילה לדעוך, ההשתקפות, בקנה מידה שנתי, של המוות שאוסיריס עובר בכל מחזור בטרם חידושו. היעל נושא משמעות זו הוא כלי הרכב ההולם לשמש הנכנסת לדעיכתה שלה, כשהבטחת השיבה בנויה כבר בתוך החיה הנושאת אותה.
אכיפת המפנה: המנהג עלי אדמות
קבוצת פאנלים שנייה מציגה את מה שעשוי להיות ההד האנושי למשימתו של רועה הדובים — לא את חצית השמיים עצמה, אלא טקס שנערך לציונה. בסצנות אלה רוכב או לוחם, חמוש בחנית מעוקלת, תוקף ציפור ארוכת צוואר. למטה, דמות מכורבלת דמוית-לטאה יושבת מעל צורת U זוהי סירה שנגזרה מצורת קונסטלציית בתולה. תנוחתה של הדמות המכורבלת תואמת את התנוחה היורדת של רועה הדובים בשמיים, המסמנת את עונת הסתיו, כפי שתועד בנפרד במאמר רועה הדובים כסמן עונות.
תנוחה ספציפית זו אינה מקרה של סגנון. השנה שמכלול זה מכיר בה אינה כוללת אביב או סתיו כשלעצמם — רק שתי מחציות, שתי העונות שהתנ"ך עצמו מכנה הן — קיץ וחורף (Genesis 8:22, בראשית ח, 22). מפנה חצי-השנה שמאמר זה עוקב אחריו נופל בדיוק בציר שבין השתיים, וזה בדיוק הזמן שבו התנוחה של רועה הדובים במחזור התלת-שלבי מופיעה. התנוחה הולמת את הרגע משום שהיא הרגע עצמו: סביר מאוד שזהו הזמן שבו נערך בפועל הטקס המוצג כאן.
מנהג אירו-אסייתי מתועד מעניק לסצנה זו שם. Michael Rappenglück, בכותבו על תפקיד הציפורים בקוסמולוגיות עתיקות, מתאר טקס המתועד ברחבי אירואסיה: "מנהג של ירייה טקסית שהפילה את דמות ציפור-השמש, שהוצבה בראש עמוד תומך... ונערכה בעת היפוך הקיץ. הציפור, שסימלה את שיא כוחה מעניק-החיים של השמש באותו רגע, הופלה כדי לסמן את תחילת דעיכת האור והחום לקראת היפוך החורף. העמוד שנשא את הציפור נקרא "עץ הציפור"; מי שהפילה זכה בתואר — "היורה האלוף לשנה שלמה."
סמל ארבעת הקווים מסמל סדר קוסמי; כאן, הוא מזכיר את העיקרון השלישי — השנה מסתובבת, עדיין כסדרה. בהתבסס על רעיון זה, הרוכב-והציפור מראים את הגשמתו על הקרקע. את מה שרועה הדובים מבצע בין הכוכבים, מבצע הטקס על ההר: אותו מפנה השמש, מסומן פעמיים, פעם אחת בהופעתו של רועה הדובים בשמיים, ופעם אחת בידי אדם עלי אדמות.
מה שהסצנה מסמנת אינו תאריך ניטרלי בלוח השנה. היא מסמנת את הכניסה של השמש הדועכת למחצית השנה הבאה, רגע שמבוטא כפחד ממשי — הפחד מהיחלשות כוחה של השמש. הירי אינו מכוון אל השמש מתוך עוינות, אלא נערך כדי להבטיח שסדרו של העולם — מעבר העונות מתממש.
סיכום
התאומים שומרים שהשמש המגיחה בשחר תהיה בעלת עוצמה להמשך מהלכה במשך היום. הצייד וכלביו מבטיחים את ירידת השמש לשאול. רועה הדובים שומר על דבר גדול משניהם: הציר שעליו סובבת השנה כולה, הרגע שבו מהלכה של השמש מעונת הקיץ עובר לעבר החורף. שלושה שומרים נאמנים מבטיחים את הסדר הזה, שלושה קני מידה שונים, ולכולם משימה אחת משותפת — לוודא שמעברה של השמש לא ישתבש. סמל ארבעת הקווים נותן שם לעיקרון: השנה מסתובבת, עדיין כסדרה. ציורי סלע אלו מראים מי מבטיח שכך זה יהיה.
קריאה נוספת
ביבליוגרפיה
Rappenglück, M. A. (2009) "Heavenly Messengers: The Role of Birds in the Cosmographies and the Cosmovisions of Ancient Cultures." In Cosmology Across Cultures, ASP Conference Series, Vol. 409.
Allan, S. (1981) "Sons of Suns: Myth and Totemism in Early China." Bulletin of the School of Oriental and African Studies 44(2).
התנ"ך: בראשית ח, 22; תהלים עד, 17; זכריה יד, 8 — שתי העונות נקראים בשמם במקרא הם קיץ וחורף.
קריאה נוספת
© כל הזכויות שמורות. חומר זה אינו רשאי להתפרסם, להישדר, להיכתב מחדש או להפיץ מחדש ללא רשות כתובה מפורשת של negevrockart.co.il
יהודה רוטבלום
